סמ"ר יהודה מלול

בן דינה ויחיה, נולד ביום י”ב בכסלו תשי”ד (18.11.1953), בעיר קזבלנקה שבמרוקו. יהודה הספיק ללמוד שנה אחת בעיר הולדתו, ובשנת 1959 עלתה משפחתו לארץ והשתקעה תחילה ברחובות ואחר-כך בדימונה, שבה הייתה לאחת המשפחות המתיישבות הראשונות. יהודה המשיך ולמד בבית-ספר ‏”עלומים”, וכבר אז נתגלה כתלמיד מחונן. עם סיום לימודיו בבית-הספר היסודי, עבר יהודה ללמוד בישיבת “קריית נוער” בירושלים במגמה הטכנולוגית, ושהה בישיבה חמש שנים. מילדות השתייך יהודה לתנועת הנוער ‏”בני עקיבא”, ובמסגרתה יצא לטיולים ולמסעות ולמד לאהוב את הארץ “דרך הרגלים”. הוא אהב מאוד לצייר ולנגן, לכתוב שירים ולעסוק בספורט. יהודה כיבד מאוד את הוריו ודאג לרווחתם. יהודה גויס לצה”ל בתחילת מאי 1972, והתנדב לשרת בחיל-הצנחנים. קשיי הטירונות בצנחנים חישלו את גופו ואופיו והביאו לידי ביטוי את נחישותו. הוא סיים בהצלחה קורס צניחה וקורס מ”כים חי”ר ונשלח, כאות הערכה, לקורס קצינים. לקראת תום הקורס, נשברה ידו בתאונה ונבצר ממנו לסיים את הקורס, וכך חזר לפלוגת הצנחנים כסמל מחלקה. בעלון הפלוגה נכתב עליו: “סמל מחלקה זריז כאיילה שהחליט להחדיר לכל המחלקה את החיילות שבו. הודבק לו הכינוי ‘הגבר שבחבורה’”. יהודה נטל חלק במלחמת יום הכיפורים, והוענק לו אות המערכה. כאשר הגיעה שעתו להשתחרר מהשירות הסדיר, צוינה התנהגותו בתעודת השחרור כ”טובה מאוד”. והערכת מפקדיו הייתה כי הוא “בעל כושר מנהיגות ומהווה דוגמה אישית”. בתחילת מאי 1975, שוחרר סמל יהודה מהשירות הסדיר. הוא נרשם והתקבל לאוניברסיטת בן-גוריון בנגב, ועד לתחילת לימודיו נרתם לפעילות חברתית בדימונה עירו, ובפרט - עזרה לבני נוער שאינם נמצאים במסגרות חינוך מקובלות. יהודה למד במחלקה להנדסת תעשייה וניהול, ובמסגרת לימודיו אף השתתף בפרויקט “פרח” וקיבל על עצמו להיות חונך לתלמיד שהתקשה בלימודיו. עבודת הגמר שלו לקראת קבלת התואר הראשון הייתה “בדיקת האפשרות והכדאיות של גידול אצות במי שפכים ובהפקת מזון מהן”, וזכה על- כך לציון 97. גם בתקופת לימודיו היה נקרא לשירות מילואים, דבר שהקשה עליו מאוד וגרם לעיכובים בלימודים. אך הוא לא התלונן. במהלך השירות במילואים הוענקה לו דרגת סמל-ראשון. ביום א’ בתמוז תשמ”ב (22.6.1982), נפל סמל-ראשון יהודה בקרב בלבנון במלחמת שלום הגליל והובא למנוחת עולמים בבית-הקברות הצבאי בדימונה. הוא הניח אחריו הורים, שלושה אחים וחמש אחיות. במכתב התנחומים למשפחה, ציין שר הביטחון, כי יהודה היה “חייל מצוין, שקט, מאופק ורגיש, אהוב ואהוד על חבריו ומפקדיו, רציני ומסור לחבריו ביחידה”. ספר תורה על-שמו ולזכרו הוכנס על-ידי משפחתו לבית-הכנסת “נצח ישראל” בדימונה. חבריו, ידידיו ובני משפחתו הוציאו לאור ספר לזכרו, ושמו “יהודה”, המתאר במלל ובתמונות את מסלול חייו הקצרים.

יהודה מלול, יהי זכרו ברוך.‏

 
נולד בי"ב בכסלו תשי"ד, 18.11.1953

נפל בא' בתמוז התשמ"ב, 22.6.1982

מקום קבורה: דימונה